Strategic Sourcing

Strategic Sourcing  – מיקור/רכש אסטרטגי, הינו תהליך מובנה להתקשרות ארוכת טווח עם ספק או ספקים בודדים, בנושאים המהותיים ביותר לארגון. תהליך זה כולל: זיהוי, הערכה, מו"מ ובחירה של ספקים לפריטים או שירותים, שנקנים באופן קבוע ע"י הארגון, לתמיכה ביעדי שרשרת האספקה של הארגון.

בדר"כ מטרות המהלך יהיו הורדת עלויות הרכש הכוללות, והקטנת מספר הספקים ושיפור הקשר עם הספק המועדף. Strategic Sourcing, הינו תהליך מחזורי, אשר מבוצע בתדירות שנתית או רב שנתית. תוצרת התהליך היא אסטרטגיית ספקים וחוזה עם ספק/ים מועדפ/ים.


על אסטרטגיית Sourcing לענות על השאלות הבאות:

  1. מהו מספר הספקים שעל הארגון לנהל
  2. כיצד יחולק הרכש בין הספקים
  3. כיצד יושגו יעדי הרכש (הקטנת עלויות, שיפור איכות, הקטנת מלאים וכד')

 

תועלות ה – Best Practice 

  1. חברות המיישמות Strategic Sourcing באופן מתקדם, מבצעות Sourcing  למעל 80% מהרכש שלהן (לעומת 35% בממוצע), ומשיגות חסכון ממוצע של 14% (לעומת 7.5% בממוצע), כלומר חסכון ישיר לשורה התחתונה (ע"פ Aberdeen Group , דצמבר 2005 )
  1. אמצעי לגיבוש וישום אסטרטגיית רכש, ע"י קיום תהליך קבלת החלטות מובנה בנושא – מי יהיו הספקים שלנו, מה המאפיינים שלהם ומה אופי ההתקשרות עימם
  2. גיבוש תכנית עבודה לישום אסטרטגיית הרכש, והעברת משימות לצוות הרכש בהתאם

מתודולוגיית ה- Strategic Sourcingרלוונטית בכל תעשיה ולכל חברה אשר יכולה להשפיע על מגוון הספקים שלה (ספקים שאינם מוכתבים/מונופוליסטיים) ואופי העבודה עימם.

 

תהליך ישום

  1. איסוף נתונים אודות הוצאות הרכש – יש לפלח את היקפי הרכש לפי חתכים רלוונטים כגון לפי קטגוריה וספק.

  2. ניתוח המידע – יש לנתח בכל קטגוריה את המצב הקיים על בסיס המידע והידע בהיבטים הבאים:
  • כמה ספקים פעילים ולא פעילים קיימים
  • תוקף הסכמים קיימים (אם יש)
  • הערכת תנאי הסחר במצב הקיים
  • פוטנציאל חסכון בעקבות Sourcing/תיחור/שינוי מפרט
  • מאפייני ואטרקטיביות השוק, רמת תחרות (ציון 1-10)
  • עלויות החלפת ספק (ציון 1-10)
  • בדיקת משתני צריכה כגון: עונתיות.

  1. קביעת אסטרטגיית Sourcing – החלטה אסטרטגית לכל קטגוריה, כגון מספר ספקים רצוי, אופי ההסכם וטקטיקת הרכש, מטרת ההסכם, צורך באיתור ספקים נוספים וכד'. כמו כן יש להעריך פוטנציאל חסכון מהמהלך. החלטה על קריטריונים להשוואה בין הספקים, כיצד להשוות בין הספקים המציעים חלק מהמוצרים הנדרשים לעומת כאלו שמספקים את כולם. כיצד משווים בין ספקי מוצרים ושירותים שונים, וכו'.

  2. בניית תכנית עבודה ליישום – יש לגזור מהאסטרטגיה משימות ולתעדף אותן על בסיס רמת מורכבות ופוטנציאל חסכון.

  3. יישום הסכמים וחוזים עם ספקים – ביצוע הסכמים (הסכמי מסגרת והסכמים אחרים) עם ספקים אסטרטגיים המתייחסים למגוון היבטים ורמת שירות כולל: מחוייבות ל- LT, גמישות באספקות, רמת שירות, אחזקת מלאי, מינימום להזמנה וכד'.

 

להלן דוגמא למיפוי אפשרי:

היבטי מערכות מידע

ליישום המתודולוגיה נדרש ניתוח נתוני הרכש במגוון חתכים. לשם כך, יש לדאוג לקיטלוג הרכש/ספקים לפי קטגוריות ותת קטגוריות, ולאפשר שליפת הנתונים.

בארגונים גדולים, בעלי מספר גופי רכש (ולעיתים מספר מערכות מידע), דבר זה עשוי להיות מורכב, מכיוון שיש ליצור בסיס נתונים אחיד לכל החברה וטרמינולוגיה משותפת.

קיימות כיום מערכות מידע, המאפשרות ריכוז הנתונים ממספר מערכות, טיוב הקטלוג, וגמישות בשליפת נתונים ודוחות.

לדוגמא: מערכת Ariba Analysis של חברת Ariba (מיוצגת בישראל ע" קבוצת אביב), המאפשרת איתור הזדמנויות להקטנת עלויות ברכש דרך ניתוח חכם של הנתונים.

כותב המאמר: ארז לוי, מנכ"ל המרכז הישראלי לרכש