שנת אלפיים הייתה שנה עם פריחה עצומה בעסקים, גידולים של עשרות ואפילו מאות אחוזים מרבעון לרבעון. אחד מהקשיים הגדולים להגיב מהר הם בד"כ עם ספקים מגרמניה (הנחשבת ליותר שמרנית ומתוכננת מראש, לא אוהבים הפתעות).
באחד המקרים עבדנו מול ספק גרמני, כבד ואיטי, אשר סיפק לנו את מכלול חשוב וקריטי במערכת שלנו. בכל פעם שהאצנו את הייצור הספק הזה היה מאחור. ברבעון הראשון היינו בפיגור של עשרות יחידות, נסענו לשם צוות גדול, כולל נציגים בכירים מההנהלה הראשית. "הפכנו" את החברה ולאחר המון "רעש" קיבלנו (באיחור) את המערכות.
לאחר כרבעון שקט, שוב נוצר פיגור של מערכות ושוב נאלצנו לנסוע שם הפעם לבד! ללא הנהלה ראשית. לקחתי את בכירי המנהלים שלי איתי ונסענו.
התעוררנו לבוקר סגרירי בגרמניה, התעוררתי עם כאב ראש נוראי וחשק אפסי ללכת ולהיפגש (ולריב) עם החברה "הגרמניים". ירדנו לארוחת הבוקר (שבע וחצי) והנה יושב שם הנציג הישראלי של החברה, מחזיק את ראשו ונראה מודאג מאד. "בוקר טוב" אמרתי, הוא השיב בבוקר טוב עלוב וכואב, אשר בישר את אשר הולך להתחולל היום.
"תראה ארז המצב מאד קשה, אני פה מאתמול ואין לנו בשורות טובות, הגידול שלכם מטורף הם הכינו לך ערמה של שקפים המסבירים את המצב, אתה תבין הכול…". בליבי התחלתי לזעוק, אני לא מעוניין בסיפורים, אני צריכים תשובות ומערכות..מה בשם האלוהים אני עושה עכשיו….ממש אין לי כוח אליהם.
פרשנו לשולחן ליד, אמרתי לשותפי לנסיעה שאני ממש שבור ואין לי חשק לריב איתם שוב. ביקשתי ממנו רעיון למה כדאי לעשות שונה הפעם? !. שותפי היה מנהל רכש מקצועי מנוסה ומנומס, "אתה רוצה להיות יצירתי?" "אבל ממש משוגע קצת…הוא ציין בהתלהבות, אני חושב שכדאי שנבוא אליהם בטוב ולא ברע, זה לא ילך "להכות" בהם שוב, צריך לבוא בטוב". "מה בטוב" השבתי, "חצי מהמכירות שלנו בסכנה ואתה רוצה בטוב…?!.".
סיכמנו שכנראה זוהי הדרך ואין ברירה.
"אוקיי מה הרעיון אמרתי"…מתוך ייאוש וכאב ראש איום ומציק. " אני חושב שכדאי שנודה להם על הרבעון האחרון, נגיד שבסה"כ עשינו את תוכנית המכירות (למרות שבגללם איחרנו והיה מאד קשה) ונודה להם על החלק שהם לקחו בזה – עשינו את זה יחד!.
אני גם חושב שכדאי שנביא להם מתנה !!! "מה?" השבתי בתדהמה….אבל לבסוף (ובלית ברירה בשל כאב הראש השתכנעתי).
הודענו לנציג הישראלי על התוכנית שלנו, הוא חשב שזה רעיון טוב, שאולי ישנה את האווירה הקשה ששוררת בחדר ובין שני החברות, משהו שאולי ישבור את הקרח!.
הודענו להם שאנחנו מאחרים כחצי שעה ונסענו לעיר לקנות משהו. רוב החנויות היו סגורות למעט חנות פרחים, עצרנו וביקשנו זר יפה באגרטל גדול. לקח כמעל חצי שעה לבצע את זה, בדיוק מופתי ובמסירות גרמנית טיפוסית.
נסענו לחברה, הגענו לקבלה וביקשנו לקרוא למארחינו . עובר הזמן…חמש, עשר, עשרים דקות ואף אחד לא יורד. לבסוף הנציג הישראלי נכנס פנימה וגם הוא נעלם למספר דקות.
מהחלון שבפנים אני רואה אנשים מציצים, אבל אף אחד לא מגיח. לפתע מגיע מנהל השיווק, חמור סבר, ובקרירות מלווה אותנו פנימה לחדר הישיבות. "לשם מה הפרחים?" הוא אומר…בדאגה גדולה…ואז זה הכה בי…הם גויים ואצלם מביאים פרחים (ובמיוחד לבנים), בהלוויה !!! זאת אומרת כשמשהו נגמר! הם חששו שהגענו לומר להם שאנחנו מפסיקים לעשות איתם עסקים, ופחדו מהמסר הקשה.
נכנסתי לחדר, כולם עומדים בהשתאות, דגל ישראל וגרמניה באמצע השולחן. הנחתי את הזר במרכז החדר, נגשתי לשולחן המציג ודיברתי אל המיקרופון. "בוקר טוב, אני מבקש שתשבו. אנחנו הגענו היום עם מסר מההנהלה שלנו, אנחנו רוצים להגיד לכם ולכל צוות העובדים תודה רבה! בזכותכם ואיתכם סיימנו את הרבעון הטוב ביותר שלנו מאז הקמת החברה. לא היינו יכולים לעשות זאת בלעדי המאמצים הגדולים שהשקעתם איתנו ברבעון הקודם כל הכבוד!".
התגובה בחדר הייתה מדהימה, אנשים נעמדו, לחצו ידיים זה לזה, חוגגים את ההצלחה, (מורידים לחלוטין את הדאגה שהייתה להם קודם, ב"הלוויה") לוחצים לנו ידיים – והנה נשבר הקרח ומתחילה "חברות". מנהל השיווק שלהם משיב לי תודה רשמית, מציין ששינינו את התחושות הקשות ושהוא שמח על כך.
לאחר מספר דקות של שמחה, ציינתי ששוב אנחנו צריכים את תשומת הלב של "חברינו" ואת המאמץ העילאי מצידם להדביק את הפער. התגובה הייתה חיובית "ארז יש לנו הסברים למצב, אך זה לא ראוי להלאות אותך. בו נשב ביחד לדון במספר רעיונות איך להתגבר על המכשולים".
לאחר מספר שעות היו לנו כיווני פתרון, והיינו מרוצים מאד. השותף שלי לנסיעה הוציא בקבוק וויסקי וביקש מהם לעשות לחיים, לחיי ההצלחה. לאחר התנגדות מנומסת הם מיד הצטרפו, הרמנו כוסית והתחלנו קשר חדש.
זה ללא ספק היה בית ספר להתנהלות בין אישית ולרגישות להבדלי תרבויות. כישראלים, אנחנו שוכחים מהר כל הישג ולוקחים אותו כמובן מאליו, המאמץ הוא ברור מאליו ואין ל"בזבז עליו זמן". הגרמנים שאוהבים הכול מסודר, שמאמץ מבחינתם אינו רצוי ומעיד על כשלון מסוים בהתארגנות ותכנון, ושחייבים לעבוד בשת"פ לתקן. הם חיים טוב ורוצים לחוות בעיקר הצלחות ולהרגיש גאווה !!!.
למדתי שוב בקריירה שלי :
מו"מ עושים עם אנשים ואם אתה לוקח את הזמן ללמוד אותם,
מה חשוב להם ואיך חושבים אתה יכול להצליח בגדול בעבודה איתם .
