ספק אחד או כמה שיותר ספקים

ההחלטה צריכה להתבסס על ראייה הוליסטית של הפרויקט וסביבת שרשרת האספקה ​​שלו.

שני הגורמים הקריטיים ביותר הם:

• העלויות הקבועות של הפיתוח
• רמת החדשנות המבוקשת.

במילים אחרות,

• האם ספקים יכולים לעסוק בפיתוח בקלות או שהם ייקחו עלויות גדולות מראש
  (למשל מכונות כבדות)?
• והאם הפרויקט דורש הרבה חיפושים או שמא מדובר בשיפור שולי של מפרט מעט צר?

אם המוצר דורש רק שינויים קטנים במקצת, למשל הפיכת תנור לחסכוני באנרגיה ב -5 אחוזים – הספקים הפוטנציאליים שלך יידעו גם שרבים מהמתחרים שלהם יכולים להשיג תוצאה כזו.

ככאלה, הם עשויים לדאוג כי המוני ספקים עשויים להצטרף לתחרות פתוחה ולא יהיה זה סביר שהספק הנבחר יוכל לספק מוצר מובחן ביותר המסוגל לפקד על שוליים עסיסיים.

רבים עשויים להימנע מלקוח הפוטנציאלי הזה, ולהוריד את כמות הספקים הנכנסים לבריכה.  במקרה כזה, עדיף לבקש הצעות ולהתחייב לספק יחיד לקראת שלב הפיתוח.

כאשר פרויקט משלב עלויות גבוהות מראש עם מרחב שולי פשוט לחדשנות, ללא כישלון, על החברה להתחייב לספק לפני תחילת הפיתוח.

בנוסף, מצאנו כי עלויות משתנות, כמו אנשי הצוות שאולי יש להקצותם לפרויקט, משפיעות גם על נכונות הספקים להשתתף בפרויקט פיתוח ראשון, אך גורם זה אינו קריטי כמו העלויות הקבועות של הפרויקט. ומידת החדשנות.

אחת הסיבות היא שבתחרות פתוחה, הספקים יכולים תמיד להתאים את העלויות המשתנות שהם משקיעים, בהתבסס על ציפיותיהם מכמה ספקים הם מתחרים, וכיצד מובחן פתרון שהם חושבים שיוכלו להגיע אליו.

לפני זמן לא רב חברות, במיוחד חברות גדולות, שמרו על כל מאמצי המחקר והפיתוח שלהן.  אך בזמנים רזים אלו, מיקור חוץ הופך לאופציה אטרקטיבית.

ראשית כל, מהנדסים נוטים להיות משאב יקר ולעיתים, מי שנמצא בשכר של המשרד עשוי לפתח מומחיות עמוקה כאשר פתרונות חדשים ככל הנראה דורשים גישה לידע רחב יותר.

חברות צריכות לבחון מקרוב את המערכת האקולוגית של פרויקט הפיתוח שלהן בבחירת גישת הרכש הנכונה . זה ישפיע לא רק על תג המחיר של הפרויקט, אלא על איכות התוצאה.

על מנהלי הפרויקט לבחון את כל הממדים, הכוללים את מאגר הספקים שלהם, את העלויות המשתנות והקבועות, את מידת החדשנות ואפילו את יתרונות הלמידה הנלווים לפיתוח המוצר.

לקריאה נוספת בלחיצה כאן