אחת הדילמות האתיות הראשונות שלי היו קשורות לאירוע חשבו בחיי החתונה. התלבטתי האם זה מקובל להזמין שותפים עסקיים חשובים, אותם ספקים שאנחנו בקשר הדוק מאד ולעיתים אף נוצרים קשרים אישיים ואמון הדדי. התייעצתי עם מנהלי רכש וקניינים, מתוך ומחוץ לחברה, ובסיכום ההמלצות נאמר לי שעלי להזמין לפחות מספר מצומצם (חמישה לערך) של ספקי מפתח. אם לא אעשה כן יש מצב שהספקים יעלבו, יתפסו את זה כהתנשאות וכריחוק אישי, ואולי אף אובדן אמון.
אני לתומי, חשבתי אחרת!. אמרתי לאשתי לעתיד,"מה נעשה אם כשנגיע הביתה נגלה שהצ'קים שקיבלנו הם בסכומים גבוהים (יחסית למקובל)., האם זה לא ייתפס כשוחד? (רחמא ליצלן) האם זה לא ייצור צפייה למחויבות אישית שהיא מעבר למקצועית?". לי זה היה ברור שכן!.
היה ברור לי שזהו הזמן לשדר את בסטנדרט האתי שלי והיה לי ברור שזה יעבור לכל הארגון. החלטתי לא להזמין אף אחד מהספקים של החברה.
לבסוף החלטתי להזמין רק אחד אשר בתפקידי הקודם, היה לי קשר אישי ואפילו חברי איתו ושהיום לא היה בינינו כל קשר עסקי. ביום החתונה, הספק לא הצליח להגיע לאירוע, אולם הוא שלח צ'יק עם אחד המוזמנים.
כשהגענו הביתה בסיום האירוע, הופתעתי לגלות שהצ'ק לא רק שהיה גבוהה מהסטנדרט אלא היה צ'ק פורמאלי של החברה. הראיתי לאשתי ושנינו תהינו מה היינו עושים עכשיו עם עשרה צ'קים כאלה שבקלות היו מכסים את כל החתונה.
הדבר הטריד אותי מאד ולא נתן לי מנוח מוסרי…אני הזמנתי אותו כחבר, והוא הבין שזו הזמנה פורמאלית. אולי הוא חשב שאני מצפה ממנו לצ'ק שכזה? אולי אני "הכשלתי אותו? אולי לא הייתי ברור?". דבר אחד היה לי ברור, הנושא רגיש ובעיתי ומזל שלא הזמנתי יותר ספקים. לא היה לי היסוס, אני מחזיר את הצ'ק!.
לאחר מספר שבועות קבעתי עם הנ"ל לשתות קפה ולשוחח ולהתייעץ על משהו. לאחר שיחה קצרה בינינו והתנצלות מצידו על שלא הצליח להגיע לאירוע, הודעתי לו בעדינות: "אני מאד מצטער שלא יכולת להגיע, אני הזמנתי ואותך על בסיס חברי ואישי, אתה בעצם היחיד שהזמנתי מכל האנשים שאתם הייתי בקשר עסקי. אני לצערי אולי לא הייתי ברור, אבל אני לא אוכל לקבל ממך את הצ'ק שנתת לי. ההזמנה שלי הייתה לא על בסיס עסקי ומכוון שנתת לי צ'ק של החברה אני מחויב להחזירו. אני מקווה שאני לא פוגע בך, ואני מניח שלא הייתי ברור. אני מבין שהעמדתי אותך במצב לא נוח ואני מקווה שנמשיך להיות חברים".
תדהמה הופיעה על פניו, הוא היה בשוק מוחלט. לאחר שתיקה של מספר שניות הוא הגיב: "ארז, אתה באמת אדם מיוחד. לא הייתה לי כל כוונה מלבד לכבד אותך אישית ולשמוח איתך. לא היה לי ספק שהמתנה לא תשפיע ולא יכולה להשפיע (כי איננו עושים עסקים בהווה) על היחסים ואני מצטער שזה הובן כך. אני מאד מעריך אותך ומאד מוקיר את הצעד שעשית. אני מצידי לומד עליך עוד דבר וגאה להכיר אותך, אתה שונה מהרבה אנשים שהכרתי בתפקידך, ואין לי ספק שתצליח".
הצטערתי מאד על המקרה , הייתי צריך ללכת עם תחושת הבטן עד הסוף ולא להזמין אף אחד. ללא ספק למדתי שיעור מאלף באתיקה וביחסים אישיים ועסקיים ואולי הכי חשוב עיצבתי את תפיסת האתיקה והמוסר שלי כמנהל עסקי וכאדם!.
