באחד מהמשברים שנתקלנו ברכש, אחד הספקים באיטליה החליט להחליף את כל הבקרים שמתוצרתו במוצר חדש וטוב יותר. הוא הודיע לאחד המהנדסים שלנו, זה אמר לו שישלח דוגמא לבדיקה והאיטלקי הניח שהבדיקה תהיה מצוינת והחל לשנות את קו הייצור למוצר החדש.
למרבה "הפלא" המוצר אכן טוב יותר, אך מסיבות של מחויבות ללקוחות לא יכולנו להחליף את לבקר החדש. הודענו שאנחנו צריכים להמשיך לקנות את הבקר הישן, ואז הגיעה הפצצה – אין לי ישנים רק חדשים, שיניתי כבר את קו הייצור.
הובהלתי, יחד עם אחד ממנהליי לאיטליה לפתור את הבעיה. לאחר כמספר שעות של דיונים, ברור לנו שאין להם מוצרים ישנים, אין להם אפילו רכיבים להרכיב מהישן והנה הגענו לשוקת שבורה.
אני מביע צער וכעס גדול ומבקש הפסקה, יצאנו לעשן, זאת הייתה הסיגריה הראשונה שלי כמנהל רכש צעיר מאד, אז בן עשרים ושמונה.
שותפי אומר "אין מה לעשות, אני מכיר אותם שנים, האמן לי הם אמרו לך את האמת, הם אנשים אמינים, אנשי עסקים אמיתיים, מילה זה מילה".
אני מבין אבל לא יכול לחזור לארץ עם תשובה שלילית, חייבים למצוא פתרון, עכשיו אני לבד, כולם הרימו ידיים. הבוס שלי מתקשר לשאול מה קורה, למה אין עדכונים, אני לוחש שאני באמצע, לא משתף אותו במצב העגום!.
אני משקיע את כל מריצי, מחשבותיי ותפילותיי…ואז זה מגיע. יש להם כנראה המון לקוחות, שכפי הנראה כולם קיבלו את הבקר החדש והסכימו להחליפו ללא קושי, ואולי אפילו נהנו ממוצר יותר טוב באותו מחיר. אני קורה להם לחזור לחדר ואומר שיש לי רעיון לפתרון….כולם נרגשים אך סקפטיים.
אני פונה למנכ"ל ולמנהל השיווק ומציף אותם בשאלות" "האם שאר הלקוחות קיבלו את השינוי לא בבעיה?", התשובה מידית ונחושה כן!. "האם אתם ביחסים טובים וקרובים איתם?" התשובה כן. "האם הלקוחות מרוצים מהמוצר החדש?", התשובה כן.
"אם כן הבקשה שלי היא שתתקשרו ללקוחות ותאמרו להם שאתם רוצים לקנות מהם את הבקרים הישנים ובתמורה תתנו להם חדשים, טובים יותר ועם אחריות לשנה. את הישנים שתמשכו תכניסו לתהליך מהיר של שיפוץ (בעיקר חיצוני וקוסמטי) ותשלחו לנו אותם- אני צריך חמישים יחידות מידית!. קדימה תתקשרו, אני דוחה את הטיסה שלי ומחכה לקבל תמונת מצב!!!!", אמרתי בנחישות ובביטחון מלא.
התגובה העלתה תדהמה חיובית על פניהם. הם מקבלים את הדרך ומשדרים לי, איך לא עלינו על הפתרון הזה ולא הצענו אנחנו אותו לך!. המנכ"ל מרים את ראשו בהתפעלות ואומר לי "מר לוי הצעיר, אני חושב שסיימת את עבודתך פה, אין צורך שתחכה לתשובות, אני ואנשי יודעים מה לעשות, נתת לנו את הכיוון, אני מתחייב לבצע!" .
הביטחון שלי בהם היה נמוך מאד, השותף שלי מציע שנסמוך עליהם, הם איטלקים, מילה זה מילה!". אני מחליט לכתוב סיכום דיון על חתיכת נייר, שלא יהיו אי הבנות. אני מבקש להדפיס אותו ואז מבקש מהמנכ"ל לחתום עליו….
המנכ"ל המום " אתה רוצה שאחתום על זה ….יש לך יותר טוב מהמילה שלי !". הוא הסביר לי נמרצות כי מילה שלו שווה יותר מדף מקושקש באיטליה.
הוזמנו לארוחת ערב עם המנכ"ל, אדם קשיש בשנות השבעים המאוחרות לחייו. אני שהייתי אז בגיל עשרים ושבע, הרגשתי בחברת סבא. הוא היה אדם חביב, שקט אך רציני, מקצוען ולבבי. הוא פנה אלי ואמר: "ידידי הצעיר, פעלת יפה היום, הצלחת לפתור בעיה קשה שכולנו לא ידענו לה. אני מסיק מזה שיש בעיה בחברה שלי, אין מספיק יצירתיות ואני חייב לעשות עם זה משהו. אני החלטתי היום לפרוש מהחברה ומהניהול שלה, אני חושב שאני הבעיה, אני שייך לדור קודם, וכנראה שזה גורר את אנשי לחשוב ולתפקד כמוני, הגיע הזמן למישהו חדש, צעיר ופתוח- תודה על השיעור שלימדת אותי!" .
הייתי המון, נבוך ובעיקר מבויש מהמעמד. הרגשתי עצב גדול, הרגשתי שאולי הייתי גאוותן, אגרסיבי מדי….? . כשחזרתי למפעל שלנו כמובן לא שיתפתי את ההנהלה בכל הסיפור, למעט העובדה שיש לנו פתרון מסוים… ושיש לנו תוכנית לממש את המכירות ובזמן!.
